גמגום בגיל הרך – תופעה טבעית או סיפור מסובך?

הורים רבים מופתעים לגלות, שילדם ה"פטפטן", שדיבר כל כך יפה, החל פתאום לגמגם.

הופעת גמגום בגיל הרך (בטווח הגילאים שנתיים עד חמש שנים) היא דבר שכיח, ומעוררת מגוון תגובות מהסביבה הקרובה כמו: "תעצור רגע, תנשום", "הוא חושב יותר מהר ממה שהוא יכול לומר", "אל תכעסו עליו, שלא יגמגם", "זה יעבור לו", "גם אני גמגמתי כשהייתי ילד".

אז מה כדאי לעשות? קודם כל – לא להילחץ!
כדאי להקדיש מעט זמן להכיר את הנושא ולהבין כיצד אנו יכולים לתרום לשיחה זורמת ורגועה עם הילד.

רגע… חוסר שטף או גמגום?

כל אחד מאתנו חווה לעתים חוסר שטף בדיבור, שנובע מעייפות, חוסר ריכוז, או ניסיון לשלוף מילה לא שכיחה.

דמיינו את עצמכם מנסים לדבר בשפה זרה בזמן טיול בחו"ל. סביר שתחוו היסוסים ועצירות קלות בין המשפטים, עד שתוכלו לארגן את המסר שלכם.

בתקופה של התפתחות שפתית מואצת, בה ילדים מנסים לארגן את מחשבותיהם ולהביע אותן במשפטים מורכבים, חלקם חווים חוסר שטף תדיר יותר, המתבטא בעצירות קלות וחזרות על מלים, לרוב בתחילת המשפט – בעיקר מילות הקישור הקצרות כגון: ו' החיבור, ה' הידיעה, "אבל", "גם", "של".

הילדים לרוב לא יהיו מודעים לכך ולא יביעו תסכול. התופעה עשויה לחלוף תוך מספר ימים או שבועות, ואינה דורשת טיפול.

מהו גמגום בגיל הרך?

איך יודעים שהילד מגמגם, ומהו גמגום בגיל הרך – בשונה מגמגום בבגרות?

גמגום בגיל הרך עשוי להתחיל בפתאומיות. הוא יתבטא בעצירות, הארכות וחזרות על מלים או הברות, בד"כ בתדירות גבוהה יותר מאשר בחוסר שטף נורמלי.

הוא יופיע במלים מגוונות ובמיקומים שונים במשפט. לעתים יתלווה לחץ לדיבור ואף תופעות נראות, כגון מצמוץ, כיווץ שפתיים, מתח בכתפיים או בצוואר.

 אז מה עושים?

ההורים, אינם הגורם להופעת הגמגום, אך יש ביכולתם לסייע לילדם לחוות תקשורת טובה עם סביבתו ולעודד את שטף הדיבור.

בגיל הרך, הילד לרוב אינו מודע לקושי בדיבורו. גם ללא פניה לטיפול, קיים סיכוי גבוה שהגמגום יעלם כלעומת שבא, לאחר כמספר שבועות עד חודשים.

הכלים הבאים יכולים לתרום לתקשורת עם ילדים בגיל הרך, ובמיוחד לתקשורת עם ילד החווה גמגום:

הקשבה

להתמקד ב"מה" ולא ב"איך" – בעת שיחה עם הילד נתמקד ב"מה" הוא אומר ולא ב"איך" הוא מפיק את הדיבור:

• התמקדות בעיקר – המסר
  להעביר לילד את התחושה שהמסר שלו חשוב, גם אם לוקח לו זמן להביע אותו, בין היתר על ידי:
  • שמירה על קשר עין
  • הקשבה סבלנית
  • שיחה נינוחה ע"פ תור
• המתנה לסוף המשפט
  עדיף להמתין שהילד יסיים את דבריו, מבלי להנחות איך לדבר או להשלים אותו. הילד יודע מה הוא רוצה להביע ומעוניין שיקשיבו לו.
• קבלת הדיבור ללא ביקורת
  קבלה של דיבור עם גמגום, יכולה לתרום למוטיבציה של הילד לדבר, ולמנוע תחושה של קושי או מאבק סביב הדיבור.

רגיעה

הפחתת עומס במצבי דיבור:

• עידוד פעילויות מהנות שאינן דורשות דיבור כגון: ריקוד, שירה, ספורט וציור.
• הפחתת עומס של מצבי דיבור כגון שאלות מרובות ("איך היה בגן היום?", "מה היה בחוג?", "במה שיחקת?") או בקשה לדבר בפני בני משפחה או חברים ("ספר לסבתא איך הייתה המסיבה", "תגיד שלום לשכנה").

שגרה

שמירה על שגרה וסביבה מובנית:

• ניסיון לנהל חיים בקצב מתון – שגרה וסביבה מובנית, מסיעת לרוב לילדים עם גמגום.
• מודעות למצבים העלולים להחמיר את הגמגום כגון: עייפות, מחלה, מתח, התרגשות.
• הכנה מראש למצבים חדשים או בלתי שגרתיים.

זמן מיוחד

• יצירת "זמן מיוחד" המוקדש לילד, לפחות שלוש פעמים בשבוע (כ10-15 דקות), באווירה נינוחה ורגועה.
• לאפשר לילד להוביל את הפעילות – לשחק במה שהילד בוחר, ולדבר על מה שהוא בוחר.
• להתבונן ולהקשיב לילד, להצטרף ליוזמות שלו ולאפשר לו לפתור בעיות.
• חשוב להיות פנויים לחלוטין לחוויית המשחק – אחד לאחד עם הילד, ללא הסחות של מסכים (טלוויזיה, טלפון או מחשב) או בני משפחה אחרים.
• משחקי דמיון – להתנסות עם הילד במשחקי דימיון ו"כאילו" שאין בהם כללים מוכתבים מראש.

מתי לפנות לייעוץ מקצועי?

בגיל הרך, הילד לרוב אינו מודע לקושי בדיבורו, וסיכויי ההחלמה הספונטנית (ללא טיפול) גבוהים מאוד. עם זאת, ישנם ילדים שעשויים לחוש: לחץ בעת דיבור, תסכול או הימנעות מתקשורת עם הסביבה.

במידה וההורים מתרשמים מקושי בדיבור אשר גורם לילד אי נוחות, או כאשר הם מודאגים בנוגע לדיבורו של הילד, מומלץ לפנות לאבחון על מנת לזהות:

• האם מדובר ב"גמגום" או "חוסר שטף נורמלי"?
• האם יש צורך בטיפול או הדרכה בלבד?
• איזה סוג טיפול מתאים?

קלינאית תקשורת המנוסה בתחום הטיפול בגמגום תוכל לתת הדרכה וכלים מתאימים להתמודדות עם הגמגום, שיפור שטף הדיבור והעצמת החוויה התקשורתית של הילד.